עלינו

היסטוריה של הקהילה

היהודים הראשונים התיישבו בנובוקוזנצק בתחילת המאה ה-20 בשנת 1929, לאחר תחילת בניית המפעל המתכות בקוזנצק, גדל מספר האוכלוסייה היהודית בעיר. בשנים 1941 עד 1942 הגיעו לנובוקוזנצק מספר רב של יהודים שפונו מאזוריה המערביים של ברית המועצות. ב-1941 הם הקימו קהילה דתית יהודית לא רשמית.

בשנת 1993 החלה היווצרותן של קהילות יהודיות בערים סיביר והמזרח הרחוק.
יוזמי הקמת הקהילה היהודית של העיר נובוקוזנצק היו אנטולי עמנוילוביץ' ויגודסקי ויוסף זיאמוביץ' גלזר. בשנת 1995 הפך יורי אריוביץ' מדובי ליו"ר הקהילה, ומשנת 1994 חגגה הקהילה את חג החנוכה יורי אריוביץ' מדובי מילא תפקיד זה במשך 20 שנה. גם בשנת 1995, נפתח מועדון יום ראשון. N.V. Barteneva מונה למנהל. התלמידים למדו עברית, היסטוריה ומסורות של העם היהודי, אמנויות תיאטרון והשתתפו במועדוני יצירה. נוצרו קבוצות תחביבים חובבים ונחגגה שבת. בהנהגתה של נינל דוידובנה מדובה, אשתו של יורי אריוביץ', יצא לאור עיתון מקומי בשם "קהילה".

באוקטובר 1999. החברה לתרבות יהודית הפכה לארגון הדתי היהודי
"הקהילה היהודית של נובוקוזנצק" והפכה לחלק מהפדרציה של הקהילות היהודיות של רוסיה.

בינואר 2001 נפתח מרכז קהילתי.

צו מס' 1 ניתן על העסקת: ראש תוכניות צדקה I.D. פנקרטובה.
מתחילה העבודה על מילוי שאלונים לחברי הקהילה ולאחר מכן הכנסתם למאגר.
הופצו העיתונים "שלום", עיתון יהודי וכתב העת "לחיים".
תוכנית הצדקה "ערכות אוכל" כיסתה את כל הנזקקים, גם בהנהגת N.D. דבש עבדה במועדון האזרחים הוותיקים "ערב טוב".
החגים נערכו בעזרת מתנדבים, חברי קהילה ונותני חסות, כלומר, סיוע בארגון חצרים וחבילות מזון ניתן על ידי יו.מ. אסאילוב.
כך התפתחה, התרחבה הקהילה היהודית והחלה לחגוג חגים יהודיים ולקיים אירועי תרבות. לספק סיוע הומניטרי לנזקקים.

בשנת 2019, לפי הצעתו של הרב הראשי לרוסיה בערל לזר, עברו הרב מנחם מנדל רבינוביץ' ומשפחתו לעיר נובוקוזנצק. באותה תקופה לא היה רב אחד בקוזבאס העצום. לראשונה בתולדות נובוקוזנצק, נפתח כאן בית כנסת!

"כשאנחנו משיגים את מטרתנו זו שמחה. באנו לכאן כשליחיו של הרבי כדי לפתח את החיים היהודיים. עבור אחד, החיים היהודיים הם תפילה, עבור אחר – שיעורים, עבור שלישי – אוכל כשר וכו'. עבור כל יהודי , צריך למצוא גישה אינדיבידואלית, להבין איך היהודי הזה יכול להתאחד עם התורה והמצוות וכשזה מצליח, אין גבולות לשמחתי!"

©מנחם מנדל רבינוביץ'